GoJo's Bizarre Adventure - Attack on Lizard

0

גבר צעיר ישב מול המחשב, שיניו חשוקות וגופו רועד קלות. הוא היה גבוה ושרירי, בעל שיער שחור וקצר. עיניו ריצדו בעת קריאת המילים המתועבות על המסך.

באותם רגעים הוא גלש בקהילת "כספ" הידועה לשמצה. היא הכילה טרולרים, ספאמרים, פדופילים ומטרידנים למיניהם, אך הוא התמקד דווקא באלה מביניהם שהיו הרבה יותר נוראיים מכל התארים הללו יחדיו – הוא הציץ בפורום שנודע בתור "אנימה ומנגה". ליתר דיוק על משתמש מסוים שם.

הגבר חרק בשיניו בכעס. הוא לא יכל לתת למצב הזה להימשך. זה לא היה עניין פרטי שלו ואפילו לא עניין של הפורום; הוא ידע שגורל כל העולם מוטל על כתפיו. לא היה לו יותר זמן להתמהמה. מאז שגילה את האמת הוא ערך הכנות רבות ועבר אימונים מפרכים, הכל לקראת הרגע הזה.

ועל פי החישובים והתוכניות שלו הוא ידע שסוף כל סוף הגיעה שעת הפעולה.

הוא קם בבת אחת, מה שהפיל את הכיסא עליו ישב לרצפה בחבטה. הוא התעלם מכך והלך אל ארון הבגדים שלו, שולף משם מלבושים שהיו כהים כמו שנאתו השוצפת. ברגע שייצא למשימה הגורלית הוא לא יוכל לחזור בעצמו. על אף שהיה בטוח בכוחותיו הוא גם היה מלא בחששות. האם הוא אי פעם יחזור אל החדר הזה? האם הוא יצליח להשיב את השלום לעולם?

אותו גבר שלא נודע בכינוי "ג'וג'ו" על ידי אף אחד (אולי מקסימום "גו", וגם זה לא) עשה את דרכו אל הדלת. הוא היה לבוש בשחור ועיניו הגדולות הקרינו נחישות חסרת גבולות. הוא מעולם לא הצליח להשיג עמיתים וכמות האויבים שלו הייתה גדולה מספור... על כן לא הייתה לו ברירה אלא להילחם לבדו. אך הוא לא איבד תקווה. הוא פתח את הדלת וצעד קדימה.

גוהאן יצא להציל את העולם.

1

לאלה מכם שלא יודעים את האמת, כל תושבי העולם למעשה כלואים בתוך המטריקס ונשלטים בידי, בין היתר, גזע של לטאות משנות צורה שניזונות מהאנרגיה שלהם. כל אדם מפורסם ובעל הון בעולם הוא חלק מהארגון המרושע שנודע בתור האילומינטי.

רק מעטים ידעו את האמת – לא, רבים ידעו את האמת אבל רק מעטים לא התכחשו אליה – אך גוהאן היה אחד מהם. לא רק זה, הוא היה החזק ביותר מביניהם. ולכן הוא נשבע שיציל את הגזע האנושי בפרט ואת כל היקום בכלל מידי המפלצות המרושעות שהשתלטו עליו.

מייד כשיצא מדירתו (הרי הוא לא היה פרזיט שחי עם ההורים שלו) עינו הבחינה בתנועה קטנה והוא שלח את רגלו כמו חץ מקשת. יחד עם קול מחליא שממית קטנה נמחצה תחת נעלו. כעת כשהרג את הלטאה שניטרה עליו האויבים שלו בוודאי יבינו שהוא החל בפעולה, אך זה יקנה לו קצת זמן.

גוהאן מיהר לצאת אל הרחוב, אך כאשר עשה זאת חיכה לו מחזה בלתי צפוי.

"גם עומואים הם בני אדם!"

"תנו כסף לנכים!"

"ביבי לך הביתה!"

אלפי אנשים נושאי שלטים הסתובבו ברחובות וצעקו שלל סלוגנים וסיסמאות חלולות. גוהאן צקצק; זו הייתה עוד הפגנה של יפי נפש שהתעסקו בבולשיט מוחלט במקום בדברים החשובים באמת. הוא כמובן ידע שזו הייתה חלק מהאג'נדה של שליטי היקום שנפלו בה מיליוני אזרחים תמימים. בעצם, סביר להניח שרובם היו בכלל חייזרים היברידים שניסו לחרחר מלחמות, אך זה לא מה ששינה כרגע.

'יכול להיות שהלטאות צעד לפניי?' תהה גוהאן בחשש. 'לא... בטח סתם שכחתי שיש היום הפגנה.'

היה עליו להגיע למקום מסוים, אך המפגינים חסמו את כל הכבישים. הוא כעס על עצמו שעשה טעות כזאת. הבעיה לא הייתה ההפגנה בפני עצמה; הוא יוכל לעבור אותה בקלות, אבל אם יעשה זאת הוא יבלוט יותר מדי, מה שיציב בסכנה את מתקפת ההפתעה אליה התכונן.

לעת עתה הוא החליט לנסות לעקוף את המפגינים בזהירות. היה גם סיכוי שזה יעבוד לטובתו ויסווה אותו מפני אויביו. הוא נדחף בין המוני האנשים, עשה את דרכו בין סמטאות צרות ורחובות, אך עדיין לא הצליח לצאת מתוך אזור ההפגנה.

גוהאן כמעט החל להתייאש, ואם זה לא הספיק הוא נתקל במישהו והשניים נפלו על הקרקע.

"תסתכל לאן שאתה הול- רגע... זה אתה?"

גוהאן לרגע נבהל מזה שאולי זיהו אותו – האם עלו עליו כל כך מהר?

"אני יודע שאתה חולה על התחת שלי אבל אני לא מעוניין בילד דרגון בולבול, מצטער."

גוהאן מייד נרגע. זה בסך הכל היה קייאיידיי(Kade)21 – הוא לא היה לטאה, היבריד או שום דבר אחר, אלא סתם פאנבוי של וואן פיס. גם אם הוא זיהה אותו זה לא יהווה שום בעיה.

"יליד שנות ה2000 מפגר, לך כבר לעבוד או משהו במקום להיתקע על סדרות מכוערות כל היום." אמר גוהאן בזלזול והמשיך ללכת. אלא שלפתע משהו אחז בבגדיו – הוא הסתובב וראה את ידו של קייאיידיי נמתחת בצורה על אנושית.

"מה אתה ממהר כל כך לברוח הביתה? כבר לא משדרים דרגון בולבול בערוץ הילדים. אני עדיין שוקל להדריפ את המדיום אבל תמיד יש לי זמן לכסח ילדון כמוך." הוא התגרה בו ונופף את אגרופו השני, "אגרוף גומו גומו!" הפאנבוי המסריח של וואן פיס שלח קדימה את המתקפה של לופי.

"יופי... אם אתה זה שמרביץ קודם כל מה שאעשה ייחשב כהגנה עצמית!" גוהאן הדף את אגרוף הגומי בקלות עם אצבע, אך המחזה המשונה החל למשוך את תשומת לבם של הסובבים אותם.

"מה זה, למה הם לא מפגינים?"

"מה הם, גזענים עומופובים פשיסטים שובניסטים מסריחים?"

"בתול הומו, תראה מה עשית!" התלונן גוהאן ומשך בחוזקה בידו של יריבו כדי להעיף אותו משם. הפעולה שלו לא עלתה כמתוכנן כיוון שברגע שעשה זאת גופו של קייאיידיי לפתע התנפח.

"בלון גומו גומו!" הוא אמר בעודו מתרסק על גוהאן. הוא גנח בכאב כשחש את המדרכה נסדקת מתחתיו, אך הניף את רגליו בבעיטה והעיף את פאנבוי הגומי מעליו. השניים נחתו במרחק כמה מטרים זה מזה.

מה הוא היה אמור לעשות עכשיו? השניים כבר משכו את תשומת הלב של הקהל, אבל אולי היה כדאי לו להימלט מהאזור כמה שיותר מהר. מצד שני אולי עדיף לו לחסל את הפאנבוי המסריח של וואן פיס כדי שיוכל להמשיך לעבר היעד שלו בלב שקט.

"ילדי דרגון בול חסרי חיים... זה אפילו גרוע יותר מהמאהו שוג'ו המסריח הזה." סינן קייאיידיי בקול מלא שנאה.

כאילו בתור תגובה לדבריו לפתע משהו החל ליפול מהשמיים – עשרות עצמים קטנים התרסקו כמו מטאורים. גוהאן ההמום בקושי הצליח להתחמק ממטח החצים הזורחים שפגעו במדרכה.

"שניים יכולים לשחק במשחק הזה... פאנבוי מסריח של וואן פיס!"

לוחמת חדשה הופיעה בזירה.

2

"איכס... לא הייתי צריך לפתוח פה לשטן..." נגעל קייאיידיי.

"But that's kayayday's lie isn't it?" אמרה נערה בעלת שיער ורוד שעמדה על גג של חנות קרובה. היא לבשה שמלה מנופחת ואחזה בידיה קשת עם פרחים מלבלבים. היא הביטה בזעם לעבר שני הפאנבויז המסריחים.

"רק זה היה חסר לי, עכשיו צריך להילחם גם נגד פדופיל..." גוהאן נאנח.
"מזל שהוא לא בת." הוסיף קייאיידיי.

"אני לא פדופיל... אני מאהו שוג'ו!!!!" זעק נדב בתגובה.

אעלק לא פדופיל. גוהאן ידע היטב שחלק מהתוכנית של האילומינטי הייתה לשפר את דעת הקהל העולמית על פדופיליה בעזרת כוכבות נוער למיניהן ולבסוף להפוך את זה לחוקי. גם אנימות מהסוג שנדב אהב היו חלק לא קטן מזה, שלא לדבר על סאפביצ'ס. אך כעת הייתה לו בעיה גדולה יותר.

"שיט, איך הלטאות גילו עליי כל כך מהר..." גוהאן סינן באכזבה. למה הכל השתבש כל כך?

"אני לא לטאה... אני מאהו שוג'ו!!!! אין לי זנב אפילו! אם כי זה נכון שאנחנו בברית." הודה נדב במשיכת כתפיים. "האמת שהמפגש שלנו כאן הוא רק צירוף מקרים. אבל אם כבר יש לי להזדמנות לטפל בפאנבוי מסריח..." הוא מתח את קשתו בשנית.

"אומנם דרגון בולבול זה הרבה יותר גרוע, אבל מאהו שוג'ו זה באמת דוחה ופדופילי. מה אתה אומר, שנעשה הפסקת אש זמנית עד שניפטר ממנו?" הציע קייאיידיי מהצד.

"בחיים לא אקח עזרה של מישהו שאוהב סדרה כל כך מעפנה." אמר גוהאן ובעט בקרקע, מזנק עשרות מטרים באוויר עם אגרוף קפוץ. נדב לא בזבז אף רגע ומייד ירה לעברו עשרות חצים בבת אחת.

"ה-הוא נעלם?!" פלט נדב בהפתעה – כל החצים שלו פגעו באוויר אבל לא נותר שום זכר לאויב שלו מלבד הבהוב קלוש בתחילת המתקפה. "לא יכול להיות—"

הוא עמד לסובב את ראשו אך זה היה מאוחר מדי – גוהאן עמד מאחוריו על גג החנות. הוא הניף את ידו והלם בנדב בעוצמה. המאהו שוג'ו נפלה במדויק לכיוון קייאיידיי שבדיוק עמד לתקוף גם הוא והשניים התרסקו על הקרקע יחדיו. גוהאן ניצל את ההזדמנות הזאת וזינק פעם נוספת, הפעם לכיוון גג של בניין קרוב.

'אני חייב לברוח בינתיים...' הוא עבר בין כמה בניינים קדימה במהירות ואז הסתיר את האנרגיה שלו. על פי ההערכות שלו הוא תפס מספיק מרחק מהשניים. אם היה לגוהאן מזל הם יילחמו אחד בשני במקום לחפש אותו, אך הוא לא יכל לבנות על כך. הוא היה חייב להמשיך לעבר היעד שלו מבלי להתבלט.

גוהאן ירד בזהירות אל סמטה בה אף אחד לא הבחין ויצא אל הרחוב. למזלו הוא כבר יצא מאזור ההפגנות, כך שכל התנועה בחוץ הייתה רגילה. הוא השתלב עם העוברים ושבים ולא נתקל בבעיות מיוחדות.

אך ככל שגוהאן התקרב ליעד הוא הבחין שכמות האנשים מצטמצמת... ולפתע היה נדמה לו שהוא שומע משהו. בתחילה זה היה קול קלוש, אך הוא התגבר מרגע לרגע. האם אלה היו נקישות? חבטות? הכמות והעוצמה שלהן גדלה מרגע לרגע, עד שלבסוף עיניו של גוהאן התרחבו כאשר הבין במה מדובר.

"אלה הלטאות!" הוא סינן באימה, ובדיוק כשעשה זאת האדמה החלה לרעוד. מתוך רחוב מרוחק הוא ראה שיירה רצה קדימה. כל הלטאות פערו את לוען והניעו את רגליהן האחוריות במהירות עצומה.

לטאה אחת שעמדה במרכז השיירה הייתה גדולה ומאיימת הרבה יותר מכל השאר.

"עדן-סאמה יהיה כל כך גאה בי!" היא הכריזה, מבט אדג'י מנצנץ בעיניה צמאות הדם. "אולי אפילו אקבל קידום 10,000 שנים לפני המתוכנן!"

הצבא של הלטאה המתלמדת יצא למתקפה.

3

פה עצום מלא בשיניים חדות כתער זינק ישירות לנגוס בגוהאן, אך בעזרת בעיטה אחת הוא ריסק את המלתעות של הזוחל הדוחה והרג אותו במקום. עם זאת, בזמן שלקח לו לעשות זאת שתי לטאות נוספות כבר הספיקו לזנק עליו משני כיוונים שונים. את אחת הוא הכניע בעזרת אגרוף ישיר אבל השניה הידקה את שיניה על צד גופו, מה שגרם לו לצרוח בכאב.

"שיט!" הוא קילל בעודו מתכונן לגל הבא של הלטאות. "עכשיו הם בטוח ישימו לב לנוכחות שלי, אבל לא נותרה לי ברירה!"

עשרות לטאות זינקו על גוהאן מכל הכיוונים, אך הוא קימץ את אגרופיו, פער את פיו ופלט זעקה מצמררת. יחד איתה גופו התכסה בהילה מסנוורת, שריריו התנפחו ושיערו נעמד ונצבע בגוון זהוב בוהק. התפרצות הכוח העצומה הזאת בפני עצמה הרגה כמה עשרות לטאות שהקיפו אותו.

"אתה הרגע... אשכרה הפכת לסופר סאייה?" שאל רועי בשילוב של בלבול וחלחלה. "איזה קרינג'..."

"אין לי זמן לשחק עם לטאות מלוכלכות!" קרא גוהאן ועלה לאוויר. הוא לא השתמש ביכולת הזאת עד כה כדי לא לבלוט יותר מדי, אך זה כבר לא היה הזמן להתמהמה – הוא החל לעוף.

"חשבת שתוכל לברוח מאיתנו ככה? דווקא ממך לא ציפיתי לזלזל בלטאות..."

הלטאות שעל הקרקע קפצו לעברו, אך גם שיירות שלמות זינקו מגגות של בניינים באזור. חלקן רכבו על הרוח בעזרת קרום מיוחד שנמתח בין זרועותיהן וחלקן הצמיחו כנפי דרקונים; כל הלטאות עופפו בעקבות גוהאן.

אומנם בעקבות שינוי הצורה שלו הוא נהפך להרבה יותר חזק מקודם ויכל להכניע כל לטאה בנפרד אפילו עם אצבע קשורה מאחורי הגב, אך הן התעלו עליו מבחינה מספרית. הגרוע מכל כמובן היה שמתקפה שכזאת תזעיק את כל הכוחות של האילומינטי למיקום שלהם. גוהאן ידע שהוא חייב לברוח משם בהקדם האפשרי או למצוא דרך להביס את כולן.

'אם אביס את המנהיג שלהן זה אמור לקנות לי מספיק זמן!' הוא חשב לבסוף וטס היישר לעבר הלטאה המתלמדת. המבט האדג'י בעיניה התחדד וגם היא עפה על מנת לפגוש את יריבה.

גוהאן פתח בסערה של אגרופים ובעיטות מעורבבים עם הטעיות ותקיפות מכיוונים לא צפויים, אך רועי שלמד על לוחמת רחוב ממנגה הצליח להדוף את כל מתקפותיו. חוץ מזה הוא לא נלחם נגדו אחד על אחד אלא המשיך לשסות בו את שאר הלטאות הנחותות.

"אני לא רוצה לבזבז יותר מדי אנרגיה אבל... קח את זה!" משנוכח לראות שלוחמה פיזית לא הספיקה, גוהאן החל לשגר על הלטאה כדורי אנרגיה.

"שכחת שאנחנו ניזונים מהאנרגיה של האנשים במטריקס, בן אנוש קרינג' עלוב?!" לגלג רועי ופער את פיו. הוא בלע את כל הפיצוצים של גוהאן כאילו היו ממתקים. אך האמת היא שגוהאן לא שכח את זה... למעשה, זה היה חלק מהתוכנית שלו. הוא קירב את כפות ידיו והנמיך אותן לצד גופו.

"אתה רעב, לטאה מטומטמת? קא...מה...הא...מה..." הוא החל לדקלם, אוסף כמות אנרגיה עצומה בין כפות ידיו המקומרות. רועי שוב חטף קרינג' אבל המשיך את המתקפה יחד עם הלטאות שלו. גוהאן נאלץ לספוג נזק לא קטן בזמן טעינת המתקפה, ולבסוף... "האאא!!!"

קרן כחולה של אנרגיה טהורה נורתה קדימה, מאדה את הלטאות שבדרכה. הלטאה המתלמדת לעומת זאת לא נרתעה ופערה את פיה, בולעת את מתקפת הקאמהאמהא בשקיקה. אלא שתוך מספר רגעים רועי הבין את הטעות שלו.

"לא... זה... זה יותר מדי! לאאא!!!" הוא הצליח איכשהו לדבר בפה מלא, אך מייד לאחר מכן הכל נגמר. קול נפץ עז החריד את השמיים ואפילו גוהאן הועף כמה מטרות באוויר מעוצמת המתקפה. עם זאת, רועי הושמד ללא זכר ורבות מהלטאות שלו מתו גם הן. הנותרות היו מבולבלות ללא המנהיג שלהן; ייקח זמן מה עד שהן יתארגנו מחדש לרדוף אחרי גוהאן.

"תלמדו לפחד מבני האדם כמו שאתם צריכים, פולשים מפגרים." סינן גוהאן בעודו מוחה דם מפיו. הוא ביטל את שינוי הצורה שלו כדי לחסוך באנרגיה אך טס קדימה – לא היה לו זמן לבזבז. בוודאי כל הצבא של האילומינטי כבר דלק בעקבותיו.

זמן קצר לפני כן, אחרי שנדב הצליח לברוח מהפאנבוי המסריח של וואן פיס והלך לדווח על כך שגוהאן יצא לפעולה, רועי התלהב ואסף את הצבא שלו. עם זאת, אדם אחר ביצע פעולה שונה לגמרי—

הוא העלה סרטון.

4

גוהאן טס בשמיים, מתנשם בכבדות. מדי פעם הוא נתקל באיזו לטאה או מאהו שוג'ו סוררים, אך הביס אותן בקלות והמשיך קדימה. עם זאת הוא בבירור החל להתעייף.

'שיט... הייתי אמור להגיע לשם בשקט ולסיים עם הכל כשאני בשיא שלי...' הוא קילל במחשבתו. איפה הייתה הטעות שלו? האם פשוט היה לו מזל רע? האם הלטאות כבר עלו עליו? אך הוא לא יכל לוותר כל כך מהר. עכשיו כשהוא יצא לפעולה הוא לא יכל לחזור בעצמו... הוא התכוון להילחם עד הסוף המר.

הוא התקרב אל היעד שלו יותר ויותר, אך לפתע הבחין שפעם נוספת הוא הוקף באנשים – רגע, אלה באמת היו אנשים? האישונים שלהם נראו רגילים לחלוטין והם לא שרבבו החוצה את לשונותיהם. הם גם לא הרגישו לו כמו היברידים. אם כך למה הם עמדו בדרכו?

"דרגון בול זה זבל!" קרא אחד מהם.

"וואן פיס הרבה יותר טוב!" קרא אחר.

"הכי טוב זה בכלל אקדמיית הגיבורים שלי!"

חלקם עלו לאוויר וחסמו את דרכו. הוא מייד הבחין בהבעה המזוגגת בעיניהם – הם היו בדיוק כמו האדם הממוצע שנשלט בידי התקשורת. במילים אחרות הם היו...

"בני אדם רגילים..." גוהאן מלמל, עיניו מתרחבות. בניגוד לכל יפי הנפש ודומיהם שבעצם היו פסיכופתים בסתר, גוהאן באמת ובתמים אהב את האנושות. הוא היה מלא בחמלה ואמפתיה כלפי הזולת. לא הייתה לו בעיה לקטול את הלטאות המרושעות וכן אנשים שמכרו את נשמתם לשטן, אבל בני אדם תמימים לעומת זאת...

הוא ניסה לברוח מהם, אך האנשים מסביב סגרו עליו מכל הכיוונים ודחפו אותו כאשר ניסה להתקרב. הוא ידע שיוכל לפרוץ דרכם בכוח, אך אם יעשה זאת הוא יפגע בהם... הוא היה חייב להביס את הלטאות, אבל האם היה מוכן לוותר על האידאלים שלו לשם כך?

"לטאות פחדניות!" קילל גוהאן. "אתן משתמשות במגנים אנושיים ומקריבות אנשים תמימים, בדיוק כמו הממשלה המחורבנת שלנו!"

"מה אמרת? לטאות?" נשמע קול חדש ובטוח. "מי לעזאזל אתה חושב שאני?!"

גוהאן הבחין בדמות נוספת מעופפת באוויר – גבר בעל חזות מרשימה שהיה גבוה ושרירי אפילו יותר ממנו. הוא לבש לגופו רק מכנסיים וגלימה כך ששרירי החזה המפותחים שלו נחשפו לעיני כל. על עיניו, אשר נצצו בנחישות ועוצמה בלתי נתפסים, ניצבו משקפי שמש דוקרניים בצבע כתום. שיניו בהקו בחיוך מלא. הוא נראה נינוח ורגוע ממש כמו מישהו שהרגע חזר מגלישה בים ישר על הבוקר.

"אפשר חתימה?!"

"מת על הסרטונים שלך!"

"דני!!!"

"אומייגאד תעשה לי ילד!"

"הם אמרו... דני?" פלט גוהאן בהלם. "אז זה אתה... היוטיובר המתנשא!"

דני העמיק את חיוכו כששמע את שמו. תוך כדי זאת גוהאן גם הבחין באלפי מצלמות שהקיפו את שדה הקרב. האם הוא עמד לשדר את הקרב הזה לכל העולם?!

"חברים, כמו שהבטחתי לכם – התחלנו בלייב של הבסת גוהאן!" קרא דני ונשמעו שאגות צהלה מכל עבר. "תודה לכולכם שבאתם לעזור לי!"

"אז זה מה שעשית להם... שטפת להם את המוח עם הסרטונים שלך... ידעתי!" ככלות הכל, הערוץ של דני זכה בהצלחה מסחררת בעת שיוטיוב תמיד צנזרו את הסרטונים של גוהאן כיוון שהוא ניסה להפיץ את האמת. במילים אחרות, דני היה חלק מהאג'נדה של האילומינטי.

"לא אכפת לי מלטאות וכל הבולשיט הזה. אבל לכולנו כבר נמאס ממך." דני הסביר ברוגע. "אל תחשוב שאני כמו עדן... אני רק רוצה להפיץ את הרעיונות שלי לעולם והערוץ הוא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת."

"זה אומר שאתה משת"פ מסריח של האילומינטי!" צעק גוהאן בתגובה. "כמה קורבנות אדם כבר העלית עד כה כדי להגיע למעמד שלך?!"

"אוי שתוק כבר. אני ממש לא מתכנן להקריב את הצופים שלי, אז אין לך מה לדאוג. הבאתי אותם לכאן רק כדי למנוע ממך לברוח... זה הולך להיות קרב ביני ובינך, קרב של גברים!" דני הרים אגרוף אחד לשמיים ושוב נשמעו צהלות מכל הכיוונים.

גוהאן צקצק בלשונו. הוא לא יכל לסמוך על המילה של מישהו שמכר את נשמתו לשטן עבור הצלחה, אבל הוא היה חייב להתקדם. הוא לא בזבז אף רגע; הוא שינה צורה לסופר סאייה וזינק לעבר דני כמו כדור תותח.

"ניסיון נחמד." אמר דני ליד אוזנו – על אף שלפני רגע היה ישירות מולו. רק הרפלקסים החדים של גוהאן הצילו אותו ממוות ודאי. הוא הצליח לחמוק אך עדיין חש בכאב חד ופתאומי שלווה בנתז דם. חרבו של דני לא הספיקה לשסף אותו לשניים אך כן פערה חתך עצום בגופו. גוהאן חרק בשיניו מלאות הדם וניסה לשלוח בעיטה כדי לנצל את הפתח שנוצר לאחר המתקפה, אך דני צפה זאת מראש ובלם אותו.

גוהאן השתמש בתנופה מבלימה זו כדי לתפוס מרחק קטן ושיגר לכיוון דני קרן אנרגיה מזורזת. עם זאת, היא התפוגגה בהנפת חרב פשוטה ויריבו מייד שעט למתקפה נוספת. אומנם מכת החרב שלו פספסה, אך הוא פגע ישירות בבטנו של גוהאן עם רגלו. מפיו נפלט עוד נתז דם והוא החל ליפול לכיוון הקרקע, דני נוסק בעקבותיו.

"זה הסוף שלך!" קרא היוטיובר. גוהאן המיואש ניסה להזיז את גופו אך הוא היה משותק מכאב; הוא איבד את שינוי הצורה שלו ולא הצליח אפילו לרכז את האנרגיה שלו מספיק למתקפת נגד.

האם אכן הגיע הסוף שלו? כל חייו של גוהאן הבזיקו בעיני רוחו. הוא נזכר בתקופת הילדות שלו כשעדיין היה תמים, בנעורים שלו כאשר תמיד חשד שמשהו בעולם שגוי, ולבסוף בתקופה בה גילה את האמת המכוערת... וכמובן בנסיונות שלו לאסוף מידע, להפיץ אותו לעולם, וכל ההכנות והחישובים לקראת הקרב הסופי...

הוא ניחם את עצמו במחשבה שעשה כמיטב יכולתו. החרטות היחידות שלו היו על כך שדווקא יוטיובר מתנשא שמכר את נשמתו לשטן עמד להיות זה שיביס אותו, וכמובן על כך שלא הספיק להרוג את הלטאה המכוערת והאכזרית מכולן. אך הוא שמח שלכל הפחות הוא מת בקרב ולא תוך כדי חיבוק ידיים וחוסר מעש כמו רוב האנשים שחיו בעולם הזה כצאן לטבח. והוא לעולם לא ייתן לאילומינטי למחזר את הנשמה שלו בחזרה לתוך המטריקס.

גוהאן השלים עם מותו, אך בדיוק כשחרבו של דני עמדה לקרוע את חוט חייו דמות חדשה הופיעה בשדה הקרב.

5

לקחו לגוהאן רגעים ספורים להבין שהוא לא מת ושניה נוספת להבין שמישהו הופיע לפניו ותפס בחולצתו בדיוק לפני שהתרסק לתוך בניין. הוא לא יכל לראות זאת מהזווית בה נמצא, אך אותו אדם בלם את המתקפה הקטלנית של דני עם נשק משלו.

"...קראת לו יוטיובר מתנשא... אל תגרום לי לצחוק." אמר הזר המסתורי. הוא היה גבר גבוה ושרירי בעל חזות מרשימה שהקרינה סמכות. על חולצתו – וכן על כובע שגוהאן לא יכל לראות באותם רגעים – התנוססו האותיות MAGA. בידו הפנויה הוא אחז בחרב עצומה איתה עצר את המתקפה של דני. "אני אראה לך מה זה אליטיסט אמיתי."

"מי לעזאזל אתה חושב שאתה...?" פלט דני בבלבול. אותו בחור מסתורי צץ משום מקום, הדף את המתקפה שלו והציל את גוהאן. מצד אחד הוא נראה לו מוכר, ומצד שני הוא הרגיש לו זר לחלוטין...

"מי אתה באמת?" גוהאן הצטרף לשאלה, משתנק בקושי.

"השם הוא מימ," אמר הזר, "ג'וני בי מימ. אתה לא מכיר אותי, אבל..."

"ג'וני? מה אתה עושה?" תהה דני, אך מצד שני גם הוא לא הכיר את ג'וני טוב במיוחד.

"נדון בהכל אחר כך! קודם נסיים עם הקרב הזה!" קרא ג'וני. הוא הניף שוב את חרבו בעוצמה, מה שהעיף את דני אחורנית. תוך כדי הוא עזב את גוהאן אך שלח את ידו השניה לתוך כיסו. לאחר שמלמל אימרה שהייתה נפוצה באזור מסוים באירופה בשנות ה30 של המאה הקודמת, משהו בתוך כיסו זרח וגוהאן חש בכמות עצומה של אנרגיה שוטפת את כל גופו. תוך רגע הוא הרגיש בריא לחלוטין כאילו זה עתה קם משינה מרעננת. גם כל פצעיו נעלמו כלא היו.

"ריפאתי אותך. אני לא אוכל להביס את דני לבד!" הסביר ג'וני ושעט קדימה לעבר היוטיובר שהתכונן למתקפה מחודשת. גוהאן עדיין לא לגמרי בטח בזר המסתורי, אבל לעת עתה נראה שהוא הציל את חייו. הוא שוב השתנה לסופר סאייה וטס כדי להצטרף לקרב.

"זה אמור להיות קרב אחד על אחד של גברים... אבל בסדר גמור! מי לעזאזל אתם חושבים שאני?! כל עוד כולם מאמינים בי שמאמין בהם, אנצח כל אויב!"

ובדיוק כמו שהוא אמר היתרון המספרי לא הועיל להם במיוחד. גוהאן שלח אגרופים ובעיטות, מדי פעם גם קרנות אנרגיה, ובינתיים ג'וני בי מימ המסתורי שלף קלפים משונים אשר הגשימו בידיו שלל נשקים שונים. גוהאן כבר לא נדחק אל הפינה, אך מצד שני הם לא הצליחו להותיר אפילו שריטה על דני. המצב היה קשה והסיבה היחידה שלא הגיעו אל שדה הקרב לוחמים נוספים מטעם האילומינטי הייתה בוודאי העובדה שהם צפו בסרטון והאמינו בניצחון של דני.

אבל ככל שגוהאן חשב על זה... משהו במילים האחרונות של היוטיובר תפס את תשומת לבו. הוא ידע שזה היה סתם ציטוט מאנימה מעפנה וסוריאליסטית, אבל הוא הרגיש שהייתה בזה אמת כלשהי. לאחר מבט חטוף מסביב הוא החליט לנסות משהו. גוהאן זינק קדימה לבעיטה חזקה במיוחד. דני הצליח לבלום אותה בקלות אבל זה העיף אותו אחורה, ובינתיים לוחם החופש ניצל את ההזדמנות להתקרב אל ג'וני כדי ללחוש משהו לאוזנו.

"...יש מצב שאתה צודק. ננסה את זה." אמר ג'וני בקצרה והנהן.

"לא יודע מה אתם מתכננים אבל זה לא יעזור לכם! ROW ROW FIGHT THE POWER!" קרא דני ושיסף את האוויר. חתכים נפערו בעורם של השניים, אך הם התחילו בתוכנית שלהם.

ג'וני השתמש בקלף עליו הוטבע ציור של מכשף וגוהאן מיקד את האנרגיה שלו לאצבעות – השניים ירו קרנות אנרגיה זעירות לכל הכיוונים, כמובן נזהרים שלא לפגוע בצופים שריחפו מסביב. דני הדף את המתקפות שלהם בקלות מרובה אך רובן בכלל לא כוון לעברו, מה שבלבל אותו. הוא לא נתן לכך להדאיג אותו; הוא המשיך להילחם בעוז והתיש את השניים. עם זאת, ככל שהשניות חלפו משהו החל להשתנות באזור...

"אה? מה אנחנו עושים כאן?"

"רציתי בכלל לצפות בלייב של מאור..."

דני קימט את מצחו בשומעו את המלמולים של הצופים מסביב, כשלפתע בעיטה משולבת של השניים פגעה בו. על אף שהיה אמור להדוף אותם בקלות הם הנחיתו עליו מהלומה כואבת... איך זה היה אפשרי?

"רגע אחד... אל תגידו לי שאתם... משמידים את המצלמות?!" הוא הבין לפתע.

גוהאן וג'וני חייכו. כוחו של דני למעשה נבע מהיותו יוטיובר. ככל שהיו לו יותר צפיות כך היה חזק יותר. אלה היו הסרטונים שלו ששטפו את המוח לילדי האנימה התמימים, כך שכל מה שהיה על השניים לעשות זה להיפטר מהם. ככל שמספר המצלמות צנח כך פחות אנשים צפו בו וכך פחות אנשים האמינו בו שמאמין בהם.

"עכשיו אתה מספיק חלש כדי שאחסל אותך במכה!" הכריז גוהאן, מצמיד את כפות ידיו לצדי גופו ומקרב את רגליו. "קא...מה...הא...מה..."

"לא אתן לך!!!" שאג דני ושעט קדימה כמו מטאור. הוא העיף בקלות את ג'וני שעמד בדרכו והנחית אגרוף ישיר על פניו של גוהאן. דני בטח חשב שכך יעצור את המתקפה, אך הוא עשה טעות. עם חיוך מרוח על פניו הפגועים של גוהאן הוא הועף באוויר כך שרגליו הופנו ישירות כלפי דני, בדיוק כמו שתכנן.

"האאאאאאא!!!!!!!!!!!!!" הקרן הכחולה נורתה מבין נעליו. הוא לא באמת ריכז את האנרגיה בכפות הידיים שלו אלא רק העמיד פנים; זו הייתה מתקפת פתע שנועדה לאנשים שלא הכירו מספיק את דרגון בול ולא ידעו שאפשר ליצור קאמהאמהא גם עם הרגליים.

"שיט, ידעתי שהייתי צריך להשתמש גם במקדחהההה!!!" דני צרח לנוכח האור הכחול. הוא ניסה להדוף את המתקפה בעזרת ידיו החשופות, אך על אף מאמציו לבסוף האנרגיה העצומה של גוהאן מחקה אותו ללא זכר.

הצופים שנותרו מסביב נראו מבולבלים. חלקם התאבלו על מותו של דני והחליטו להדריפ את הסיפור וחלק הביטו בשני הלוחמים בחשש. כך או כך נראה שהם כבר לא יעמדו בדרכם של השניים.

"הנה הוא! תתקפו את הפאנבוי המסריח!" נשמע קול פתאומי מקרבת מקום. נראה שסוף כל סוף נדב הצליח למצוא את גוהאן והביא יחד איתו צבא שלם של מאהו שוג'וז ולטאות למיניהן.

"אין לנו זמן להתמהמה... אני אהפוך אותנו למהירים יותר באופן זמני!" אמר ג'וני בהפעילו קלף נוסף. גוהאן חש את עצמו מתמלא באנרגיה. "בוא, אני אסביר לך הכל בדרך."

השניים טסו משם במהירות מדהימה והתקרבו לעבר הקרב הסופי על גורל העולם.

6

כוחותיהם המשולבים של ג'וני וגוהאן הצליחו להדוף את כל הרודפים שלהם, גם אם רק באופן זמני. בינתיים, ג'וני הסביר ללוחם השני את סיפורו.

במקור הוא הגיע מעולם אחר, עולם בו הכוח הקדמון והנוראי שנודע בכינוי "וירוש" ניסה להשתלט על העולם בעקבות מזימה של אנשים מסוימים. בעזרת הרבה נחישות וכוח רצון אבל בעיקר מזל ג'וני הצליח להביס אותו. ברבות השנים הוא הפך לנשיא העליון של ארצות הברית ועמל לטהר את העולם מרוע. עם זאת, בשלב מסוים גם הוא גילה את האמת בדיוק כמו גוהאן. ג'וני הזדעזע לגלות שאפילו מושא ההערצה שלו – דונאלד ג'יי טראמפ בכבודו ובעצמו – היה בעצם לטאה בתחפושת. והאילומינטי ניסו לצרף גם אותו לשורותיהם...

על אף שכבר ניצח את הלטאות בעולמו שלו, ג'וני ידע שלא יוכל לנוח עד שיכחיד את האילומינטי מכל העולמות האפשריים. הוא כבר ניקה את החדר שלו מזמן, אך מעולם לא תיאר לעצמו שקטילת הדרקון תקבל משמעות חדשה ולא מטאפורית בעליל. כך לבסוף הוא הגיע אל עולמו של גוהאן.

"לעת עתה אבטח בך..." אמר גוהאן בהססנות. הסיפור שלו נשמע הגיוני, ובמהלך השנים הוא אכן פגש אנשים שחלקו את המטרה שלו, כך שזה לא היה מן הנמנע שג'וני אמיתי. הדבר החשוד היחידי היה התזמון המדויק שלו שאפילו ג'וני עצמו הודה שקרה בטעות.

"בכל מקרה, אני משער שאנחנו הולכים להביס את עדן גם כאן?"  שאל ג'וני בעת שהשניים טסו מעל העננים.

גוהאן הנהן. "הוא הלטאה העתיקה והחזקה ביותר מזה מיליוני שנים... להביס אותו לא ישמיד את כל האילומינטי, כמובן, אבל זה יהווה קפיצת דרך משמעותית."

לאחר זמן קצר סוף כל הסוף השניים הגיעו אל היעד שלהם – הם ריחפו מעל בניין קטן. בניין שבו שכנה הצורה האנושית של וויב מסוים...

"תמותי, לטאה!" קרא גוהאן וירה קרן אנרגיה היישר למטה. הבניין התפוצץ ברעש מחריד לכדי הריסות. עם זאת, צללית מסוימת עלתה מתוך האבק.

"מה נסגר? אולי די להפריע לי?" התלונן הקול החדש. הוא בקע מפה מוארך וירוק שהיה מחובר לראש ענקי. גופו היה מסיבי ומכונף, אך יותר מכל בלטה העובדה שדמותו נראתה כאילו צוירה בCGI גרוע. עיני הזוחל שלו התרחבו בהביטן מעלה. "לא יכול להיות... גוהאן?! מה אתה עושה כאן?"

ג'וני הרים גבה בהפתעה. "...אתה אומר לי שלא ידעת עד עכשיו שהיינו בדרך לכאן?"

"הייתי עסוק עם אמיליהההההה." הסביר עדן בפשטות, מושך בכתפיו. הוא אכן קיבל כל מיני הודעות והתראות בשעה האחרונה, אך התעלם מהן על מנת להתייחד עם אהובתו הנצחית. גם בסרטונים של דני הוא צפה רק לעתים נדירות.

"וויב מטומטם יליד שנות ה2000..."

"2000 לפני הספירה אולי, וגם זה לא." השיב עדן, אישוניו מתחדדים. "אז יצאתם להרפתקה יחד, גוהאן וג'וניל'ה? אולי אפשר לקרוא לזה ההרפתקה הביזארית של גוג'ו?" הוא גיחך. "אבל כל זה לא משנה... אם הגעתם לכאן כדי להילחם בי אגשים את מבוקשכם אחת ולתמיד!"

"אל תעמיד פנים... אני יודע שכל השנים הללו שקשקתם בפחד מפניי!" זעק גוהאן. "הרגתי את הלטאה המתלמדת שלך ואפילו את דני... שלא לדבר על כל שאר הלטאות והמאהו שוג'וז... אין לך שום סיכוי!"

עדן החל לצחוק. כצפוי מלטאת אילומינטי מסריחה, לא היה אכפת לו מאף אחד, אפילו לא מה"חברים" ומהפקודים שלו. הדבר היחידי שהוא חפץ בו היה סבל. הדבר היחידי ששימח אותו היה כאבם של אחרים. הוא נהג לנשנש לבלבים לארוחת בוקר. דמו של גוהאן רתח למשמע קולו המתועב.

"בעולם שלי הבסתי את עדן רק במזל... נראה שהולך להיות קרב קשה." הודה ג'וני ושלף צרור קלפים.

"תמות!!!" זעק גוהאן וטס קדימה, שובר את מהירות הקול. גופו התכסה בהילה בוהקת ושיערו נהפך למוזהב. הוא שלח את אגרופו קדימה על מנת להתחיל את הקרב ישירות עם המתקפה הפיזית החזקה ביותר שיכל לאזור.

אך על אף שיכל להישבע שהרגיש את אגרופו פוגע בלטאה המכוערת, מייד הבין שפגע אך ורק באוויר. ולפני שהספיק אפילו לחשוב על המהלך הבא שלו יד עצומה תפסה בגופו, הניפה אותו ושלחה מהלומה לבטנו.

"גהההההאאאאאא!!!" הוא צרח בכאב בלתי ייתואר. הדם שנפלט מפיו הפך מייד לערפל במהירות בה נורה באוויר, אפילו מהירה יותר מזו של המתקפה הראשונית שלו. ג'וני שבדיוק ניסה לירות על עדן עם חץ וקשת שיצר בעזרת אחד הקלפים שלו לא הספיק אפילו לכוון בטרם גוהאן התנגש בו חזיתית.

השניים החלו להתרסק לכיוון הקרקע, אך עדן מייד דלק בעקבותיהם.

"אני חייב... לעבור לרמה הבאה...!" קולו של גוהאן חרק. הוא דמיין מה יקרה אם יפסיד ונתן לזעם למלא את גופו באנרגיה כבירה מאי פעם. ההילה המוזהבת שעטפה אותו גדלה וכעת גם ברקים הבזיקו סביבו. בדיוק כשסיים את שינוי הצורה הזה אגרופו המקושקש של עדן התנגש בו בעוצמה.

כל מי שצפה מהקרקע שמע בום על קולי עצום. כל העננים באזור התאדו כלא היו ואפילו ג'וני ספג פציעות חמורות כאילו נפגע מפצצה בטווח אפסי. אך למרות עוצמת המתקפה, אדם מסוים לא זז אפילו סנטימטר מהמקום – גוהאן.

"אתה... עצרת אותי?" פלטה הלטאה בהלם מוחלט. באותו רגע את אגרופו החזיקה ידו הפרושה של גוהאן. נראה ששינוי הצורה לסופר סאייה 2 העניק לו את תוספת הכוח המספיקה להתייצב כנגד אויבו המושבע. עדן שעדיין התקשה להאמין למצב שלח גם את אגרופו השני קדימה, אך גם אותו גוהאן בלם בעזרת ידו השניה. תפלץ הCGI פער את לועו במטרה לנגוס ולתלוש את ראשו, אך רגע לפני שעשה זאת גוהאן נגח בו בעוצמה. כאב עז צלצל בראשו והוא צרח.

"תמותי, לטאה מטומטמת שחושבת שהרימייק של קינו הוא לא זבל מוחלט!!!" קרא גוהאן, מנצל את ההלם הרגעי כדי להנחית מהלומת מתקפות במהירות אשר אף עין אנושית לא הייתה מסוגלת לעקוב אחריה. הלטאה המסכנה בקושי הצליחה להגן על עצמה ובכל מהלומה גוהאן העיף אותה עשרות מטרים אך הגיע להתקפה מחודשת תוך חלקיק שניה.

לבסוף עדן הצליח להשיב באגרופים ובעיטות משלו והשניים עברו להתגושש. ג'וני לא עמד במהירות של שני היריבים ולכן בעיקר צפה מהצד, ממתין להזדמנות לתקוף. עם זאת תוך זמן קצר היה ברור שאף אחד מהשניים לא יוותר. מלבד זאת, גוהאן איבד יותר ויותר אנרגיה בכל רגע. לג'וני היה רק מלאי מוגבל של קלפים בהם יכל להשתמש כדי לרפא אותו.

לא היה לו שינוי צורה נוסף והשניים נלחמו שווה בשווה... אך גוהאן ידע היטב שללטאה יש הרבה יותר סיבולת. על אף שעם השנים הויברציות של כדור הארץ התחזקו יותר ויותר ויצרו הפרעות בתחפושת של הלטאות, בסופו של דבר האילומינטי תמיד היו בעלי היתרון בקרב התשה.

"ג'וני... אני יודע איך אוכל להביס אותו, אבל אני זקוק לעזרה שלך!" קרא גוהאן מהצד בעודו שולח עוד בעיטה לכיוון הלטאה. עדן החזיר בבעיטה משל עצמו והשניים נהדפו אחורנית. "אני צריך שתמצא דרך להעסיק אותו ולשתק אותו באופן זמני!"

"אתה באמת חושב שאתן לך לעשות את זה כשאני שומע את התוכניות שלך?!" פלט עדן ושיסף את גופו של גוהאן עם טפריו. פעולה זו זיכתה אותו באגרוף שגרם לו לפלוט דם מפיו המפלצתי, אך גם גוהאן ספג נזק לא קטן.

"אני... אנסה." מלמל ג'וני, שהיה כמה וכמה רמות מתחת לשניים. הוא בדק וראה שנשארו לו רק כעשרה קלפים; לא היה לו מושג אם הכמות הזאת תספיק, אך הוא לא עמד לוותר בלי לנסות.

"זיג הייל!" קרא ג'וני בעודו מפעיל כמה קלפים בבת אחת. ביד אחת שלו הופיעה חרב, בשניה חנית, והוא נעמד על גבי מה שנראה כמו טיל. בזמן שג'וני טס קדימה גוהאן ירד כמה עשרות מטרים ולקח את התנוחה המוכרת בעודו מרחף באוויר ומשקיף מעלה.

"קא..."

"כאילו שאתן לך לבצע את המתקפה המפגרת הזאת!" קרא עדן. הוא ניסה לעוף בעקבותיו, אלא שהטיל של ג'וני חצה את דרכו. החרב והחנית בידיו של האליטיסט לא היו חזקים מספיק לחדור את עור הCGI הירוק ומלא הקשקשים, אך בעזרת הבוסט הרגעי שקיבל מהקלפים הוא כן היה חזק מספיק להדוף אותו רגעית.

"מה..."

"וואנאבי אליטיסט מפגר..." עדן המעוצבן הניף את אגרופו במטרה לשבור את ג'וני במכה אחת, אלא שברגע שעשה זאת ג'וני נעלם כלא היה. "...אה?"

"הא..."

בעת שעדן חיפש את ג'וני תופעה חדשה התרחשה – שרשרת עשויה מאנרגיה טהורה תפסה את גפיו. "מה לעזא...?!" פלט עדן בבלבול. ג'וני נתגלה מרחף כמה מטרים ממנו. הוא השתמש בקלף האסאסין כדי להסתיר את עצמו ולהכין את המתקפה הבאה.

"מה..."

וכעת כשהצליח לכבול את עדן, ג'וני הכין את השלב הבא. "זיג הייל!" הוא הכריז והפעיל שלושה קלפי קאסטר בו זמנית. בדיוק ברגע בו עדן הצליח לשבור את השרשראות הופיעו סביבו קירות תלת מימד שקופים כמעט לחלוטין, כולאים אותו כאילו היה פנטומימאי מוצלח במיוחד.

"הכנתי כלא CGI במיוחד בשבילך!" הכריז ג'וני. "זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן, אני מקווה שאתה כבר מוכן גוהאן!"

עדן החל להשתולל בתוך הקוביה, אך בדיוק כמו שג'וני אמר היא הייתה חזקה מספיק לעמוד אפילו בכוחות שלו. החלו להיווצר בה סדקים פה ושם, אך גוהאן סיים לאגור את האנרגיה הדרושה למתקפה הסופית. הוא הנהן כלפי ג'וני וחיוך רחב נפרש על שפתיו.

"ההההאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

ג'וני אפילו לא הספיק לראות את המתקפה; באופן אינסטינקטיבי הוא כיסה על עיניו מפני האור המסנוור. קרן כחולה של אנרגיה מרוכזת גדולה בהרבה מכל דבר אחר שנוצר אי פעם נורתה קדימה.

היא הייתה חזקה מספיק לשבור את קוביית הCGI, אך כמובן שלכדה בדרך גם את עדן שלא הספיק להשתחרר. בתחילה הוא ניסה לעצור אותה בעזרת כל גופו ואפילו לבלוע אותה, אבל זה היה הרבה יותר מדי כוח אפילו בשבילו.

"לא... לא... אף בן תמותה לא יכול להביס אותי ככה... לאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!"

אפילו עדן עצמו לא שמע את מילותיו בשל הרעש העצום של האנרגיה הגועשת שבלעה אותו במלואו. קרן הקאמהאמהא המשיכה קדימה בקו ישר, שרפה את האטמוספרה ויצאה לחלל החיצון, הורסת כל דבר שנקרה לדרכה.

לאחר רעש עצום זה נותרה רק דממה. ראייתו של גוהאן היטשטשה רגעית ורק בכוחות מאומצים הוא עצר את עצמו מלאבד את הכרתו. ג'וני עמד במקום בהלם, עדיין מתקשה להאמין למה שחזו עיניו.

"זה...זה נגמר..." הוא מלמל בשקט. "הבסת אותו! הבסת את עדן!!!"

נותרו לו רק משאבים בודדים, אבל עכשיו כשהם הביסו את מי שעמד בראש האילומינטי היה מדובר במשחק ילדים. הוא בוודאי יוכל לארגן מדפסת חדשה לקלפים. הוא וגוהאן יחד יחסלו את שאריות האילומינטי וישיבו את השלום לעולם.

...או לפחות כך הוא חשב.

"באמת חשבתם... שזה יספיק כדי לחסל אותי?"

ג'וני החוויר לחלוטין למשמע קול זה. באותו מקום בו לפני רגע לא נותר דבר כעת פעם נוספת ניצבה הלטאה הנוראה מכולן – עדן ריחף שם כאילו כלום לא קרה.

הסיוט עוד לא נגמר.

7

עדן פרץ בצחוק מתגלגל ומרושע במיוחד. האישונים בעיניו התחדדו ופיו המעוות נפרש עד גבולות הCGI. על אף שהשניים ראו אותו בוודאות נמחק על ידי הקאמהאמהא הוא שוב עמד לפניהם, אפילו קשקש אחד על גופו לא פגוע.

"בני תמותה מטומטמים... אשכרה חשבתם שאמות ממתקפה כזאת?" עדן הקניט את שני הלוחמים, שולף את לשונו החוצה.

"זה... בלתי אפשרי..." אמר בקושי ג'וני, קפוא באוויר.

"בלתי אפשרי? אבל הרי אני לטאת CGI. גם אם תקרע ציור לגזרים, תמיד אפשר לצייר אותו מחדש... זו הייתה מתקפה כואבת מאוד, אני מודה, אבל כל מה שהייתי צריך לעשות זה להרכיב את עצמי מחדש, פיקסל אחר פיקסל. אני אלמותי. אני בלתי מנוצח!" הוא שוב החל לצחוק.

"שיט... הוא הרבה יותר חזק מהעדן שאני הבסתי..." מלמל ג'וני, מעוות את פניו, "הכל היה לחינם..."

"כן... הכל היה לחינם." הסכים עדן. "ועכשיו זה הסוף שלכם."

עדן התכונן להרוג את שני הלוחמים במכה, אלא שלפתע שמע דבר מה שתפס אותו לא מוכן – צחוק. נחרת צחוק קטנה וכמעט בלתי מורגשת הגיעה מכיוונו של גוהאן. גם עדן וגם ג'וני פנו לבהות בו.

במשך כל הזמן הזה בו ג'וני שקע לייאוש ועדן שמח לאיד, רק גוהאן נותר רגוע. יותר מכך, אפילו ברגע שעדן חשף את עצמו בשנית גוהאן המשיך לחייך בעדינות. וכעת הוא אפילו צחקק.

"מה... מה מצחיק כל כך?!" שאל עדן, לב הCGI שלו הולם בעוצמה. חושי הלטאה המחודדים שלו הזהירו אותו שמשהו מאוד לא בסדר. על אף שגוהאן השתמש ברוב האנרגיה שלו ונכשל בלהרוג אותו הייתה לו תחושה רעה. הרוגע של גוהאן לא היה הצגה או ניסיון לשקר לעצמו... עדן ידע זאת היטב.

"אני אחזור על המשפט שאמרת, לטאה מטומטמת—" אמר גוהאן בשקט, "זה הסוף שלכם."

"ע-על מה אתה מדבר?" אפילו ג'וני היה מבולבל.

"אתה באמת חשבת שהמתקפה הזאת נועדה כדי למחוק אותך? אם כל מה שרציתי לעשות זה לתפוס אותך בקאמהאמהא פשוט הייתי עובד עליך כמו שעשיתי עם דני. אתה גם בטח חושב שהגעתי לכאן מפני שזה הבית שלך... אבל אני כאן רק כי יצא שהיום זו הזווית הטובה ביותר!"

"הזווית הטובה ביותר?" עדן קימט את מצחו. אך כעבור חלקיק שניה של הפעלת מוח הCGI שלו שהתעלה על מחשבי העל המשוכללים ביותר הוא הצליח להבין הכל. עיניו התרחבו ועורו הירוק החוויר. הוא שלח את מבטו למרומים. "לא... זה בלתי אפשרי! אתה כל הזמן כיוונת לשם?!"

גם ג'וני הרים את מבטו בבלבול אך לא ראה דבר מלבד שמיים חסרי עננים. גוהאן צחק פעם נוספת.

"אם הייתי סתם ככה טוען מתקפה שכזאת ויורה אותה לשמיים היית מצליח מייד להבין את המטרה שלי ועוצר אותי בלי להסס!" הסביר גוהאן, "אבל מפני שהעמדתי פנים שזה חלק מהקרב שלנו לא חשדת אפילו לרגע! כמובן שהייתי שמח לו זה גם היה מצליח למחוק אותך על הדרך, אבל תיארתי לעצמי שזה לא באמת יעזור, ולכן בניתי על מטרה אחרת לגמרי – כוכב הלכת שבתאי!!!"

"שבתאי?!" פלט ג'וני. "כמובן!"

"כן, שבתאי! הטבעות שלו משדרות את המטריקס לכדור הארץ... וזה גם כוכב הלכת שמקרין את הCGI שלך, לטאה מטומטמת! הסוף שלכם אמור להגיע... עכשיו!"

בדיוק ברגע שסיים להגות את המילה האחרונה נראה כאילו הגיע סוף העולם. השמיים התכסו באור כה מסנוור שלרגע היה נדמה כאילו השמש עצמה התפוצצה. אך מה שהתפוצץ היה בעצם שבתאי, בדיוק כפי שגוהאן הכריז. קרן הקאמהאמהא שלו גמעה את המרחק העצום בחלל על מנת להשמיד את מחשב העל של האילומינטי.

"לא... זה בלתי אפשרי... לאאא... לאאאאאאאאאא!!!" אפילו צרחותיה של הלטאה לא נשמעו על רקע הפיצוץ המחריד שזעזע את כל הגלקסיה ושטף אותה באור מסנוור. למזלם של תושבי כדור הארץ רק גלי ההדף של גלי ההדף הגיעו אליהם, אחרת כולם היו מושמדים ברגע.

אחרי דקה ארוכה שנדמתה כמו נצח, השקט שב בשנית. עם זאת, העולם החל להשתנות.

היכן שלפני רגע הייתה עיר מפותחת כעת ניצבה שממה. האשליה של המטריקס התפוגגה בבת אחת. בינות לאנשים ההמומים היו גם לטאות, היברידים ושלל חייזרים למיניהם שהתחפושת שלהם הוסרה. העולם שב אל צורתו האמיתית.

כיוון שהמקרן הושמד כמובן שגם לא נותר שום זכר לעדן. צורת הCGI  שלו הייתה מצד אחד היתרון הכי גדול שלו ומצד שני גם החולשה שלו. כעת כששבתאי חדל להתקיים לא נותר מה שיעגן אותו לעולם.

"אתה... הצלחת." אמר ג'וני בטון יבש כלא מאמין. "אתה הצלחת!!!" הוא התפרץ בשמחה.

"...תם באמ... ושבים שה...תם א...תי?"

קול קלוש מעורבב עם רעש לבן הדהד באזור. ברגע ששמע אותו ג'וני כמעט התעלף מבהלה– זה היה ללא ספק קולו של עדן. אותה לטאה מרושעת שהפעם הייתה אמורה למות באופן סופי בהחלט.

"הממ... עדיין לא?" אמר גוהאן, עדיין רגוע. הוא הבחין פה ושם בפיקסלים מרחפים באוויר. הם הבהבו קלושות והתערבלו בסופה קטנה.

"אני... מודה... שהסבת לי פגיעה... אנושה..." קולו של עדן התייצב מרגע לרגע. "אבל תמיד שמרתי... גיבוי ליתר ביטחון... גם על כדור הארץ..." הוא צחקק קלושות. "כרגע אני כמעט חסר כוחות, אבל... אני לא יודע כמה זמן זה ייקח... אולי שעה, אולי יום, אולי שבוע... זה אולי ייקח אפילו שנה... אבל אני אשחזר את עצמי... אבוא להרוג אותך... ואשתלט מחדש על הכל!"

"...על גופתי המתה, לטאה מלוכלכת." ירק גוהאן. "ג'וני. האם אתה יכול להשתמש בקלפים שלך כדי שאוכל לדבר עם כל האנשים העולם?"

"...אה?" ג'וני פלט בבלבול, עדיין מתקשה לעקוב אחרי האירועים האחרונים. "אממ... נראה לי שכן, אבל למה?"

"תעשה את זה. אין לי עוד הרבה כוח ואנחנו חייבים לסיים עם הכל אחת ולתמיד." הורה גוהאן.

ג'וני הנהן, שלף את הקלף האחרון שנותר לו והפעיל אותו. גוהאן מייד חש את מחשבתו מקושרת טלפתית למיליוני אנשים. הוא הרים את ידיו לאוויר והחל לצעוק.

"תושבי כדור הארץ! אני יודע שאתם בוודאי מבולבלים ממה שקרה עכשיו, אבל אני חייב שתקשיבו לי!" הוא הכריז ברוב חשיבות. "לפני רגעים ספורים שחררתי אתכם מהמטריקס, שחררתי אתכם משליטתן של הלטאות המרושעות! אני בטוח שרבים מכם מופתעים, במיוחד כל המטומטמים שחשבו שאני סתם טרול, אך כל זה לא משנה כרגע! על אף שהשמדתי את המטריקס האויבים עדיין נמצאים בקרבנו! ולשם כך אני זקוק לעזרה שלכם! הדרך היחידה להביס את הלטאות היא להתנגד להן!"

אכן רבים מהאנשים כבר שמו לב למתחזים ולסוכנים המרושעים שהסתננו לשורותיהם. בחשש מהול בתקווה הם המתינו להמשך דבריו של הקול המסתורי שטען להיות המשיח שלהם.

"הרימו את ידיכם ותנו לי את האנרגיה שלכם! כבר לא נותר לי מספיק כוח לעשות זאת לבד! הגנקי דאמה שלי תהיה מורכבת אך ורק מאנרגיה חיובית של אנשים טובי לב! יפי נפש צבועים לא נחשבים, כמובן! אין לכם מה לחשוש! המתקפה הזאת תשמיד במדויק אך ורק את אלה שיש רוע בלבם! רובכם אמורים להיות אנשים תמימים שהממשלה והתשקורת שטפו את מוחם! ברגע שאשמיד את כל כוחות הרשע, נוכל יחד לבנות עולם חדש וצודק! האמינו בי! הרימו את ידיכם!"

תוך כדי דבריו של גוהאן כדור אור החל להיווצר מעל ידיו המורמות. הוא החל לגדול מרגע לרגע, תופח עם אנרגיה חיובית ומסנוורת.

"רק עוד קצת ונציל את העולם!" קרא ג'וני והרים גם הוא את ידיו.

"המשיכו לתרום אנרגיה! זה לא מספיק!" המשיך גוהאן. "האמינו בי! האמינו בפוטנציאל האמיתי של האנושות!!!"

הכדור הכפיל את גודלו מדי רגע, ולבסוף הגיע לגודל של בית.

"אני... לא..." נשמע קול קלוש. אלפי פיקסלים התאספו יחדיו לצורה מטושטשת ומהבהבת של לטאה. עדן בוודאי אזר את כוחותיו הקלושים למתקפה נואשת אחרונה. "לא אתן לזה לקרות!!!"

הCGI  הגרוע מהרגיל זינק קדימה. אפילו כשהשתמש רק באחוז קטן מכוחותיו עדן בוודאי היה חזק מספיק לנצח את גוהאן בצורתו המוחלשת, אך זה היה מאוחר מדי. מבלי לומר דבר, מבלי אפילו לקלל את הגזע ששעבד את האנושות במשך מיליוני שנים, גוהאן פשוט השליך את המתקפה.

הפעם עדן אפילו לא הספיק לצרוח. כדור האנרגיה העצום נגע בפיקסלים הקלושים שלו ואידה אותם מיידית. הכדור המשיך עד שפגע בקרקע בעוצמה, אך לא נגרם לה שום נזק. במקום זאת האנרגיה החלה להתפזר בגלים קרובים למהירות האור ותוך זמן קצר עטפה את כל העולם.

נשמעו צרחות מכל עבר. היו כאלה שנשטפו בגל האנרגיה החיובית ומייד התאדו גם הם. אך גם היו רבים שלא קרה להם דבר – להיפך, הם הרגישו בריאים וחזקים מתמיד. המתקפה הסופית של גוהאן השמידה את כל הרוע בעולם, החל מלטאות ועד מאהו שוג'ו. אנשים שהעלו קורבנות לאילומינטי, יפי נפש פסיכופתים, היברידים אנדרואידים, ושלל גזעים אחרים של חייזרים הושמדו במכה, מותירים מאחור רק אנשים טובי לב בעלי אמפתיה כמו גוהאן.

אך תוך כדי כל זה, הגיבור של האנושות איבד את כוחותיו והחל ליפול לכיוון הקרקע.

"גוהאן!" קרא ג'וני וטס קדימה. הוא הצליח לתפוס אותו שניה לפני שהוא התרסק. גוהאן נראה תשוש לחלוטין אך מרוצה.

"בלעדיך לא הייתי מצליח להציל את העולם... תודה." הוא אמר בשקט. כיוון שג'וני שרד את הגנקי דאמה זו הייתה ההוכחה הניצחת לכך שגוהאן יכל לבטוח בו בעיניים עצומות. השניים נחתו. גוהאן בקושי הצליח לעמוד על רגליו אז ג'וני תמך בו והשניים התחילו ללכת על האדמה הצחיחה.

"אז... מה עכשיו?" תהה ג'וני.

"עכשיו החלק הקשה." הודה גוהאן. "אנחנו צריכים לבנות הכל מחדש... לבנות חברה אמיתית וצודקת שלא מונעת בידי תאוות בצע ורוע. זו תהיה עבודה לא קלה, אבל אני מאמין שנוכל לבצע אותה. הלטאות תמיד פחדו מהפוטנציאל האנושי."

"הממ... אני מקווה שזה באמת הסוף הפעם." מלמל ג'וני, שולח מבט מסביב כאילו ציפה לראות את עדן חוזר לחיים בפעם המיליון כמו נבל משונן מסריח.

"את עדן כנראה השמדנו סופית אבל... אל תשכח שיש יקום שלם מלא בשרצים הללו. שלא לדבר על מימדים אחרים, בדיוק כמו האחד שאתה באת ממנו... יש לנו עוד עבודה רבה, אבל זה בסדר. בתור המנהיג החדש של האנושות אני אכין את כולם לקראת המלחמה האמיתית. ואנחנו ננצח."

גוהאן קימץ את ידו לאגרוף והרים אותה לכיוון השמיים. הוא הביט לעבר העתיד עם חיוך נחוש על פניו.

עוד נותרו משימות רבות ומפרכות לפניהם, אך כעת כששחררו את כדור הארץ משלטון הלטאות הגיע השלום – וכך גם הגיעה לסיומה ההרפתקה הביזרית של גוג'ו.

הסוף